דלאת

טיסה מהאנוי לדלאת

קפצנו קצת דרומה. כאן מחכה לנו אתגר האופנועים. איזיריידר כמו שהוא נקרא כאן. הלילה עבר עלי בפרפורי בטן. מי הויאטנמי שחושב שיצליח להרכיב אותי ויתמודד עם שיווי המשקל ביחד ולחוד (שיווי+משקל)...

בבוקר חיכה לנו בלובי ויאטנמי קטן ומוצק, עליז במיוחד (לדעתי ללא סיבה מיוחדת). הוא הגיע עם עוד אופנוען ושניהם ירכיבו אותנו בזוג. קיבלנו תידרוך עשה ואל תעשה, קיבלנו מגיני בירכיים וקסדות, כאן הבנתי שזה אמיתי, אני באמת הולכת לעשות שלושה ימים רכובים על אופנוע.

יצאנו לדרך. יש משהו קסום ברכיבה על אופנועים, הרוח שמלטפת את הפנים והגוף, החיבור הממשי לטבע ולחוץ. היכולת לעצור במקומות רבים. בסהך הכל כיף גדול, אם כי בסופו של יום רכיבה בן 8 שעות יש שחיקה משהו בישבן ובגב, אבל שווה.

ההתחלנו בתחנת הרכבת הישנה של דלאת, אחת משאריות הצרפתים. תחנת הרכבת הנטושה cremaillere railway ונראה כאילו הוצבה כאן בכדי שתהווה לוקיישן צילום להמוני מבקרים. המשכנו את דרכנו להר המדיטציה. מקום שיש בו מעין אשראם. נפגשנו עם נזיר בודהיסטי חביב שישב איתנו על כוס תה מר מאוד וחלק איתנו את תובנותיו.

מכאן הטיול הפך להיות הרחבת האופקים בתחומים שונים.

ביקרנו בחממה לגידול פטריות וייבושן (פטריות אוזן הפיל).

עצרנו במטעים של עצי קפה ועצי פלפל שחור.

במפעל משי: לטווית חוטי משי מגלמים. לימדתי עשרות פעמים על טוואי המשי. ידעתי היטב את גלגולו של הזחל, הגולם והפרפר, ואיך בסופו של התהליך נוצר חוט המשי. אבל לראות את זה קורה בפועל זה משהו אחר, זה לא רק סיפורים זה אמיתי...

ייצור משי טבעי מתחיל על ידי איסוף הגלמים של טוואי המשי. מרתיחים את הגלמים במים רותחים בעודם בחיים, וכך מאפשרים את פתיחת כל הסיב המצוי בגולם. אם הגלמים בוקעים לפני שהם נאספים ומורתחים, הפרפר היוצא מהם אוכל את הגולם וקורע את הסיבים. חוט משי אחד מופק משמונה סיבים הנשזרים יחדיו. כל פקעת עשויה מסיב באורך של כקילומטר אחד ושוקלת כתשיעית גרם.

יין אורז – הגענו לבית שיש בו מזקקה ליין אורז. בתוספת שמרים לאורז נוצר תהליך תסיסה, התהליך מושלם על ידי בישול החומר ועיבוי האדים למיכל איסוף – זהו יין האורז. בדרך כלל כל המשפחות שיש להן מבשלות יין אורז יש להן ענף צדדי נוסף... ייצור תרופות. בתוך קנקני זכוכית אטומים עם נוזל יין האורז מוכנסים זוחלים לסוגיהם כמו נחשים (קוברה), לטאות, נדלים ועוד. החיות המפחידות הללו מושרות לתקופה ארוכה. מה עושים עם זה? כל נוזל הוא תרופה לחולי ומכאוב.

קפה מסמורים – איך מייצרים זהב מ"קקי".

בכלובים שבחצר ראינו חיה שבין סמור לחתול. כאן מייצרים קפה סמורים. WEASEL COFFEE.

החיות, WEASEL (סמור) שנראות כחתולים גדולים שנתפסו ביער ונכלאו בכלובים, אוכלות את פרי הקפה בקליפתו הקשה, למעשה הן בולעות הכל ואת השאר עושה הטבע במערכת העיכול שלהן, כולל הפרשה החוצה. אנשי החווה שולפים את הקפה מתוך גללי ה"קקי" שוטפים, מחטאים ושולפים את הפולים השלמים להמשך עיבוד. מסתבר שהאנזימים בגוף הסמור משפרים את טעמו של הקפה ומעלים את ערכו ומחירו בעשרות מונים.

חובבי קפה, אניני טעם, שותים את קפה הסמורים, שאלו פולי קפה הנחשבים למשובחים והיקרים ביותר בתבל - 200 דולר לקילו (לעומת 2 דולר לסוגי קפה נפוצים יותר). אגב, סמור אחד, צפוי להניב כ 4 ק"ג פולי קפה בחודש.

 

 

בקרנו במקדש Tập tin:Linh Quang Pagod

במקדש שלושה בודהות מרכזיות שלצידם שתי בודהות נשים עם המון ידיים... רוצה לומר אולי – שאישה מסוגלת לעשות כמה וכמה דברים בעת ובעונה אחת. (פרשנות שלי).

במתחם הפגודה הזו הציבו לעצמם אתגר – לבנות את הבודהה אישה הכי גדולה בויאטנם ואנחנו ראינו את הפסל בהתהוותו – עם הפיגומים זה נראה כמו איור מתוך הספר של גוליבר. הפיגומים נראים כמו מחטים קטנות שנבנו סביב הדמות.

בחצר הפגודה ניצב לו פסל ענק נוסף של בודהה – הפעם הבודהה צוחק. ומה שמוכיח את האמירה – חייך ויחייכו אליך... כל מי שניצב מול הבודהה אינו יכול שלא לעטות על פניו חיוך מאוזן לאוזן.

המשכנו לשעוט על האופנועים, עוצרים בכל פעם שרואים משהו מעניין, כפרים של המקומיים, כפרי דייגים צפים ועוד. הגענו לאגם לאק לייק ובמלון הדרכים היחיד באזור עשינו את הלילה.

הבוקר החל בנסיעה לכפרי המיעוטים, בתים שבנויים על סנדות מוגבהים מהאדמה כאמצעי הגנה מהשטפונות והגאות של האגם הפוקדים את האזור. הסתובבנו בין הבתים וראינו את החיים מבפנים. חזירים וכלבים מגודלים לצרכי מאכל. מדרגות מקנה רחב של במבוק בכניסה לבתים, שדות אורז בחצר האחורית ואנשים שחיים בדלות רבה.

בדרך ראינו לפתע קומביין יחסית מודרני שקצר את שדה האורז. הזרעים – זה למעשה האורז שיעבור תהליך קילוף הקליפה, ניקוי ואריזה - והשיבולים, מאכל לעדרי הבאפלו שנהרו לשדה הקצור.

ראינו שהאנשים שעבדו בשדה עצרו פתאום למראה תזוזה קלה בין שיבולי האורז, חולדה זזה שם. מכת מקל זריזה הממה את החולדה המסכנה שנתפסה בידיים חשופות. וכך לאחר הציד הלכו האנשים כשצרור חולדות אחוזות בזנבן מטולטל בידיהם - מעדן לארוחת החג הקרבה ובאה.

בטיול הזה ראינו ממש את כל שלבי התפתחות האורז מהכנת הקרקע לזריעה ועד האיסוף של האורז הבשל והמוכן.

מה עוד ראינו? מפעל לעשיית בלוקים מאדמת החרסית, הכנת דפי האורז והנודלס וכל זה במפעלים משפחתיים בחצרות הבתים.

מטע עצום של עצי גומי עם צלוחיות המחכות לגומי שניגר מפציעת העץ.

מטעי קקאו. מטעי קשיו – כעת אני מבינה למה מחירו של הקשיו גבוה כל כך, כל אגוז מפוצח ידנית...

סיימנו שלושה ימים של רכיבה. הרחבנו את הלב ואת האופקים. חוויה יוצאת דופן.