טאם קוק ונין בין

עושים את דרכנו לנין בין. כ-10 ק"מ מנין בין עובר נהר דונג-נגו (Ngo-Dong), העובר בין שדות אורז מוצפים שמתוכם מזדקרים "הרים" ענקיים מאבן גיר, מה שמאוד מזכיר את הלונג ביי. שם ההרים הללו הזדקרו מהים וכעת הם מזדקרים משדות האורז. באתר יוצאים לשייט של כשעה וחצי בסירת משוטים מפח קטנה לשני אנשים ושייטת. "הסקיפרית" או יותר נכון הנהגת, היא אישה ויאטנמית מבוגרת שחותרת במשוטים בעזרת הרגליים. במהלך השייט עוברת הסירה במספר מערות שחצבו המים והנהר. בדרך מגיעות סירות נוספות של רוכלות שמבקשות למכור משל"צים...(מה שלא צריך).

לצידי הנהר יש חלקות בוץ מסומנות עם גדר מוטות במבוק סימלית. ובתוכן עשייה שלמה. יש כאלו שמתחכים את האדמה וכאלו ששותלים "בייבי רייס" ואחרים שמכינים את הערוגות... המסלול עובר בשלוש מערות שהמים חצבו בסלעי הגיר העצומים הללו. כמה נחישות, התמדה וכוח נדרשו למים כדי לבקע את הדרך הזו.

את היום סיימנו בהומסטיי Ninh Binh Greenland Homestay

כשמגיעים לאזור העיר נין בין אי אפשר להתעלם מהמגדל המזדקר למרחוק. זוהי פגודה ענקית הנמצאת בשטח פתוח במרחק של כמה קילומטרים מחוץ לעיר... או יותר נכון מתחם הפגודות המוקף בחומת אבן של קילומטרים רבים.

Baidinh Pagoda

זהו אחד ממתחמי הפגודות הגדולים ביותר בעולם, ובתוכו נמצאת גם הפגודה הגבוהה ביותר באסיה- כך אמר לנו המדריך טה בגאווה.

במתחם, המשתרע על פני 700 דונם, מכיל מספר מקדשים מרשימים מאוד ועצומים בגודלם. במקדש Tam The שבקומפלקס ישנם שלושה פסלי בודהה מוזהבים השוקלים 50 טון כל אחד; במקדש Phap Chu ישנו פסל בודהה השוקל 100 טון ושני פעמונים גדולים השוקלים כמה עשרות טונות.

ולבסוף, במעלה ההר של הפגודה מציץ ראש עגלגל של פסל בודהה ענק שרואים עוד מהכניסה למתחם.

המקדש שומר על האסתטיקה העיצובית הוייטנאמית המסורתית עם פינות הקימור והמרזבים של המבניחם שממריאים כלפי מעלה ודומים לזנב עוף החול (תהיתי איך יודעים איך נראה זנבו של עוף החול?). עבודות אמנות ומלאכת יד של אנשים מקומיים נבחרו לעבודת הפיסול והעיצוב של כל הפרטים הנמצאים במקדש.

אל הבודהה היצוק מברונזה מגיעים לאחר שחולפים על פני שלושת המקדשים, שבכל אחד מהם פסלי ענק של בודהה ושל דמויות נוספות. בסך הכל הטיפוס הוא כשל 500 מדרגות. ואכן בקצה המתחם ניצבת לה סטופה גבוהה. (שהיתה סגורה לכבוד חג הטט).

את הדרך להאנוי עשינו כבר על הכביש המהיר - שלא היה מהיר בכלל. בגלל חג הטט הקרב ובא (ראש השנה שלהם) המוני אנשים נוסעים למחוז הולדתם לבלות את החג בחיק המשפחה, ולכן התחושה היא שנתקענו בפקק באזור תל אביב בערב החג...רק פי כמה יותר עמוס ובתוספת מאות ואלפי אופנוענים.