את
הלילה העברנו בצפייה למחרת במלון מצוין MERACUS 2.
עם
בוקר יצאנו להאלונג ביי.
האלונג
ביי – מפרץ בצפון מזרח ויאטנאם המכיל סדרת איים שהאגדה מספרת על דרקון בן ודרקונה
אמא שניסו להציל את ויאטנם מהסינים והם שקעו בים וההרים המזדקרים הם שאריות
שלהם...
עלינו
על ספינה – למעשה בית מלון צף. את פנינו קיבלו בתיפוף על תופים גדולים (אמרתי שלא
צריך) והגישו לי מגבת לחה וחמה לנגב את ידי ופני מתלאות הדרך... מאוחר יותר התברר
לי שזה יהיה הנוהל בכל פעם שנרד ונעלה מהספינה.
הפעילות
העיקרית היתה לאכול... ובין הארוחות היו פעילויות כמו שייט קייקים, מה שמאוד הפתיע
אותי שהקייק צף למרות כל התכולה...מנסה לנתב בין הסלעים הענקיים המזדקרים מהמים
באחידות עם שותפי היקר.
פעילות
נוספת, הכנת ספרינג רול, שעור משעשע. עם בוקר תירגול טאי צ'י, מה שהוכיח לי שוב
שלויאטנמים יש שיווי משקל שאינו מוכר במחוזותי. ולבסוף ביקור בכפרים הצפים כשהשיא
הוא בחווה לשליית פנינים. ראינו את הצדפות ומול עיננו פוצחה צדפה והיתה בה פנינה.
צדפות
שלא מפתחות פנינים דואגים להם בהפרייה חוץ גופית, מחדירים להן גרגיר חול ופיסת בשר
כדי שהצדפה תעשה את העבודה של חיפוי הגרגיר או הפנינה הלא מעובדת מספיק ותהפוך
אותה לפנינה איכותית וסימטרית.
בצהרי
היום סיימנו את חווית ההאלונג ביי ושבנו להא נוי בנסיעה של שלוש שעות. המרחקים פה
בין אתר לאתר הם חצי יום נסיעה.
הגענו
להאנוי, ויצאנו לשוטט ברחובות השוקקים אדם, אופנועים, אופניים ומכוניות. טוב, זה
מה שקורה שכעשרה מיליון איש גרים בעיר אחת.
בערב
צפינו בבלט ויאטנמי, שנקרא My Village ומתאר את חיי הכפר. ריקודים ואקורבטיקה
מדהימה. הכל נעשה בלבוש ותפאורה מינימליסטים, מבוסס בעיקר על יכולות על של בני
אנוש – נשים וגברים כאחד. גם לבמבוקים בגדלים שונים יש תפקיד משמעותי בשאו.
וזהו!!! הצמצום הזה מדגיש את ה"יש", הרקדנים לבושים בבגדי כותנה פשוטים.
הרקדנים, כאילו עשויים מקפיץ מתוח. קטנים וקומפקטיים, חזקים ומהירים. מופע מרתק
שהשאיר לי טעם של עוד.
מידי
ערב ברחוב ראשי במרכז העיר נסגר רחוב ראשי לרכבים ולובש צורה של שוק לילה שיש בו
הכל מהכל ובמיוחד מיליוני אנשים. השקט והסדר המופתי מדהימים אותי מחדש. אולי שאריות
של ההמשטר הקומוניסטי...? אבל ללא שום זכר למשטרה או צבא.
No comments:
Post a Comment