פו לונג

פו לונג היא שמורת טבע גדולה בהרים מערבית לעיר נין בין, מהוה בסיס נרחב לטרקים ומסלולי טיול בנופים מדהימים בין כפרים אוטנטיים. רוב האוכלסיה מקורה משבטים מונגולים ותאילנדים.

את טה Tha, מצאתי בהמלצה באחת מקבוצות הפייסבוק. נאמר עליו שהוא מפו לונג שזוהי שמורה שמעניין לטייל בה והיא לא "התקלקלה" עדיין. אז לאחר משא ומתן ווטסאפי סגרנו איתו. הוא הגיע לקחת אותנו עם נהג. נסיעה של ארבע וחצי שעות מהנוי. עדיין יש לויאטנמים איזו שהיא תמימות – הם יכולים להגיע ולהתחייב מבלי לגבות כסף ומבלי לבקש התחייבות כל שהיא מראש.

את הדרך מהאנוי עשינו בתוך ערפל שמלווה אותנו כבר שבוע ומתעקש שלא להתפוגג. כך שלא התעכבנו מידי. בדרך התברר לנו שנעצור בביתו שנמצא לא הרחק מהעיירה מאי צ'או. כשהגענו התברר שבבית יש אורחים ומסיבה קטנה, הבחור עשה מסיבת חתונה/ארוסין קטנה כשהוא נמצא איתנו בדרכים. עם הגעתנו לבית התקבלנו בסקרנות ובשמחה. פתחו לנו שולחן עם מיני שרצים ובשר ו"סטיקי רייס" מין עוגת אורז דביקה, שהיתה לי טעימה למדי. הצטערתי שלא ידענו מראש שאנחנו חלק מארוע חשוב... היינו מביאים מתנה.

נפרדנו מבני המשפחה אחרי סבב צילומים ארוך... כשאנחנו הכוכבים ולא הזוג שהתארס זה הרגע.

במהלך הנסיעה שמענו קולות נפץ של עצים. גזם של במבוקים וערמות ענק של שלף רימזו על מפעל בחצר פנימית של בית. וכך עצרנו במפעל ביתי שמייצר את הצ'ופ סטיקס. "סווטשופ" במלוא מובן המילה. אנשים שמנסרים את הבמבוקים הענקיים ולבסוף אנחנו מקבלים אותם כמקלות הצ'ופ סטיקס. רק כאשר רואים בעיניים מבינים את משמעות העבודות הקשות הללו שדורשות עבודה סיזיפית, מונוטונית בתת תנאים עם תמורה עלובה – סוג של עבדות.

שדות האורז החלו להתגלות לנו, טרסות מוקפדות. מוצפות במים ונראות כביצה קטנה מתוחמת בקירות בוץ נמוכים.

הגענו לכפר Làng Đốc בו נלון בשני הלילות הבאים. טה המדריך שלנו הוא סוג של יזם, אומץ על ידי זוג הורים מהכפר ששתי בנותיו הצטרפו לחתנים במקומות אחרים והם נותרו לבד. טה שהגיע אליהם לפני יותר מעשור אומץ על ידם בשמחה. ההורים המאמצים גרים במבנה מבמבוק על שתי קומות נתנו לו חלקת אדמה בסמוך להם ובתמורה הוא מסייע להם להתקיים כלכלית, שם הקים שתי יחידות של הום סטיי לאירוח תיירים ומבקרים, ובמקביל הוא בונה כעת עוד שלוש יחידות נוספות עם מטבח וסוכת אוכל.

ההורים המאמצים קיבלו אותנו עם "וולקאם דרינק" תה קר. בבית המשפחה המאמצת. קומה ראשונה פתוחה, זוהי הקומה התפעולית, מטבח ומדורה, החיות והאחסנה. למעלה חדר השינה שהוא חלל אחד גדול שהתברר לי שאני אשן בו את הלילה ואחלק את אותו חלל עם עוד שני גברים, עם בעלי היקר ועם הנהג. זה בגלל שהיחידות של ההום סטיי היו טפוסות בלילה הראשון.

כיסוי הגג הוא מכפות תמרים יבשות, והחלונות – אין חלונות, תריסים גסים סוגרים על הפתחים. המזרון שהיה מונח על הרצפה לא רמז לי שדווקא הלילה אשן מצוין עם אוויר צח. החסרון המשמעותי היה שהשרותים והמקלחת נמצאים בחצר, וצריך לעבור בחושך מכשול של מדרגות שנבנו לא על פי התקן. עברנו את זה בשלום...

עם בוקר התעוררנו כשריח העשן של המדורה שהודלקה בקומה התחתונה מטפס לאזור שבו ישנו.

התארגנו ליציאה לדרך. מאחר והיום הוא יום א', שוב מצאנו את עצמנו בשוק. השווקים בהחלט מלמדים על אורחות החיים של המבקרים בהם. מהשוק יצאנו לטרק.

הדרך מתחילה בטיפוס על שביל עיזים תלול אל ההר בתוך ג'ונגל סבוך של שרכים, עצי במבוק ומיני ירוקים אחרים. הכל יפה כל כך. ומידי פעם נפתחים חלונות של נוף ובו שדות האורז האינסופיות.

בחלק מהשבילים חולפים על פנינו נשות הכפרים עם סלים ענקים על גבן וגם אופנועים עם אנשים בכל הגילאים. האופנועים החליפו את הסוסים והחמורים והם בהמת המשא המודרנית. הם מעבירים על האופנועים את כל הסחורות כולל גזעי במבוק באורך של כארבעה מטר.

הימים הם ימים של הכנת השדות ואפשר לראות עשייה מרובה סביב העיניין. בכל קצה טרסה יש חממה קטנה ובה "בייבי רייס" נבטי האורז שמוכנים לשתילה הידנית בשדה. עיבוד האדמה עם בופלו או מי שיש לו כסף יכול להרשות לעצמו מין קולטיבטור מוטורי שמנוהג ידנית ומכשיר את הקרקע (את הבוץ) לשתילת האורז אחד אחד.

בשולי הטרסות פגשנו ציידים שתופסים מין שלשולים ענקיים – צלופחים שכאלו ואוספים אותם בידיים לתוך סלסלה מקש הצמודה לחגורה, מעדן מבוקש.

בכל מפגש עם האנשים ההולכים בשבילים ועוברים מכפר לכפר, מתפתח שיח קטן, בעיקר של הלו, ושין צ'או, שזוהי ברכת השלום. הילדים המצטופפים בחלונות שמחים לראות אורחים בכפר ושמחים לקראתנו. הבלונים שהבאנו איתנו מוסיפים גם שמחה וצבע לפריים.

יום של כ20 ק"מ הסתיים כשחזרנו אל הכפר של טה. Làng Đốc

puluongholiday.wordpress.com